"עשו כל דבר אשר מעורר אתכם לחיים. הילכו אחרי הדברים שמרגשים אתכם, אשר אתם אובססיביים לגביהם ושאתם מרגישים שאתם חייבים לעשות. סימכו עליהם. צרו כל דבר אשר גורם למהפיכה בלב שלכם."

(מתוך הספר)

לאחר שקראתי את "לאכול, להתפלל, לאהוב", והקשבתי להרצאת TED המוצלחת של אליזבת' גילברט, ואחרי ששמעתי כל-כך תשבוחות על הספר הזה, החלטתי לרכוש אותו. ואני שמחה שעשיתי זאת. זה ספר שרוצים לשוב ולקרוא מספר פעמים ובכל קריאה אלמד פרספקטיבות וכלים חדשים. אליזבת' גילברט לוקחת את היצירתיות שלה ברצינות, אך בקלילות. היא נותנת את המוטיבציה להתחיל, לתת לעצמך צ'אנס ולא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות. לא משנה איזה סוג אומנות או יצירתיות עליה מדברים.

"יצירתיות טהורה נהדרת בדיוק בגלל שהיא ההיפך מכל דבר אחר בחיים שהוא חיוני או שאין ממנו מנוס (אוכל, מחסה, תרופות, חוקים, סדר חברתי, אחריות קהילתית ומשפחתית, מחלה, אובדן, מוות, מיסים, וכיו"ב). יצירתיות טהורה יותר טובה מצורך, זוהי מתנה. הציפוי על העוגה. היצירתיות שלנו היא בונוס פראי ובלתי צפוי מהיקום. זה כאילו שכל האלים והמלאכים  התאספו יחד ואמרו, "קשה שם למטה כבני-אדם, אנחנו יודעים. הנה – קחו משהו שיביא לכם קצת הנאה."

(עמוד 128)

גילברט בוחנת את הנושא של יצירתיות מהרבה זוויות שונות בספר הזה. אחד המסרים המרכזיים של גילברט שהכי דיבר אליי היה הקביעה שלה  שאנשים הרבה פעמים חושבים שהם צריכים "לקבל משהו" מהיצירתיות שלהם. אנשים רוצים לזנוח את כל שאר הדברים, לעזוב את מקומות העבודה שלהם ולהקדיש את כל כולם למאמץ היצירתי שלהם. הרבה אנשים מצפים שהאומנות שלהם תהפוך גם לפרנסה שלהם. גילברט מסבירה כמה תפיסה כזו עלולה להיות מסוכנת.  היא מתארת באופן מפורט את הלחץ שתפיסה כזו מפעיל על היצירתיות שלנו, לחץ שיכול לפעול בפעולת-נגד, ובהרס של היצירתיות שלנו.  הלחץ להיות "פרודוקטיבי" ו"למכור" עלול לשבש את הכל.. במקום זאת היא מעודדת אותנו לנהוג בחופשיות עם המוזה והכוח היצירתי, ולתת לה למצוא את דרכה באופן עדין אל תוך היצירות שלנו. באמצעות שחרור הלחץ לעמוד ברמת ביצוע ולעשות "עבודה טובה" עם האומנות שלנו, אנחנו מאפשרים לה את ההזדמנות האמיתית להתפתח ולשגשג בדרכים בה היא אמורה, דרכים שהן הרבה פעמים מעבר ליכולת ההבנה שלנו.

גילברט מדברת על הצורך פשוט ליצור, להקדיש לכך את הזמן הראוי, לפנות מקום לשם כך ופשוט להתחיל. אנחנו לא יכולים לצפות שההשראה תבוא ותדפוק לנו על הדלת אם אנחנו לא מאפשרים לה את המקום שלה ואם אנחנו לא שמים לב אליה. היא גם מדברת על הסכנות בחתירה לפרפקציוניזם, לשלמות. חתירה מתמדת אחרי יצירה של אומנות "מושלמת" יכולה להיות הרסנית במספר אופנים. המחשבה שאם רק נחכה לזמן הנכון, למקום הנכון, לכלים הנכונים, לכישורים הנכונים שנרכוש, נוכל ליצור את האומנות הכי מושלמת שלנו, עלולה למנוע מאיתנו להתחיל ליצור.  התנאים האידיאליים ליצירה בדר"כ לא נוצרים, ואם אנו נבחר לחכות, כנראה נבזבז הרבה זמן יקר.

"אין לנו זמן למושלם…שלמות בלתי ניתנת להשגה: זהו מיתוס, ומלכודת, גלגל שרק יריץ אתכם בסיבובית אינסופיים. הסופרת רבקה סולינט כתבה זאת בצורה טובה: "הרבה מאיתנו מאמינים בפרפקציוניזם, אשר הורס כל דבר אחר, בגלל שלא רק שהמושלם הוא האויב של הטוב, הוא גם האויב של המציאותי, האפשרי, המהנה". פרפקציוניזם מונעת מאנשים להשלים את העבודה שלהם, כן – אך גרוע מכך, במקרים רבים היא מונעת מאנשים להתחיל את העבודה שלהם. פרפקציוניסטים הרבה פעמים מחליטים מראש שהתוצר הסופי אף פעם לא יהיה מספק, אז הם אפילו לא מנסים להיות יצירתיים מלכתחילה".

(עמודים 166-167)

כאשר אנחנו חושבים על האומן האידיאלי או על אומן אותו אנו מכירים – בין אם מדובר באומנים חיים או אומנים מתוך ספרים או סרטים – אנו הרבה פעמים חושבים על האומן הסובל, האומן אשר מקריב את כל הזמן, האנרגיה ולמעשה את חייו למען האומנות שלו. גילברט מרסקת את המיתוס הזה. היא טוענת שניתן ליצור מתוך שמחה, שביעות-רצון ואושר, ואיננו חייבים לאמץ את המודל של האומן הסובל והטרוד. זוהי פרספקטיבה מרעננת, מעודדת ומלאת-חיות, אשר מאפשרת לאומנים מכל הסוגים לשחרר קצת ופשוט להנות ממלאכת היצירה. אליזבת' גילברט מעודדת אותנו להנות עם היצירתיות שלנו, למצוא שבילים אשר מעוררים את הסקרנות שלנו. לדעתי ספר זה יכול להיות בעל ערך עבור כל יוצר בכל תחום, ללא קשר לרמת המלאכה שלהם או למומחיות.

"כולנו צריכים משהו שיעזור לנו לשכוח את עצמינו לזמן מה – באופן רגעי לשכוח את הגיל שלנו, המגדר שלנו, הרקע הסוציו-אקונומי שלנו, המחוייבויות שלנו, הכשלונות שלנו, וכל אשר איבדנו או קילקלנו. אנחנו צריכים משהו שיקח אותנו כל-כך רחוק מתוך עצמינו עד שנשכח לאכול, נשכח ללכת להתפנות, נשכח לכסח את הדשא בגינה, נשכח להתמרמר על האויבים שלנו, נשכח להרהר על חוסר הביטחון שלנו. תפילה יכולה לעשות זאת עבורנו, שירות קהילתי יכול לעשות זאת, סקס יכול לעשות זאת, התעמלות יכולה לעשות זאת וגם שימוש לרעה בסמים יכול לגמרי לעשות זאת (אך עם תוצאות נוראיות) – אולם חיים יצירתיים יכולים לעשות זאת גם כן. יתכן שהברכה הגדולה של היצירתיות היא בדיוק זה: ע"י כך שהיא לגמרי לוקחת את תשומת הלב שלנו לזמן קצר וקסום, היא משחררת אותנו באופן זמני מהמשא הכבד של להיות מי שאנחנו".

(עמוד 172)

הערה: תרגום הציטוטים מתוך הספר הם תרגום חופשי שלי, מהמקור באנגלית לעברית.