מחשבות על הריאיון של ג'וליה קמרון בפודקאסט "Good Life Project"

"דרך האומן" מאת ג'וליה קמרון הינו ספר עליו שמעתי לפני שנים מהמורה שלי לאומנות שהתגוררה בבית מתפורר בלב העיר ירושלים. היא לימדה אותי לא לחשוש מצבעי שמן ונתנה לי את האומץ לאפשר לרגשות שלי לבוא לידי ביטוי על קנבס לבן.

הלב שלי החסיר פעימה היום, באוטו, בדרך חזרה הביתה מהעבודה, בעודי מאזינה לפודקאסט, כמעט 20 שנה לאחר שיעורי האומנות האילו. לג'ונתן פילדס המוכשר ביותר היתה את הזכות לראיין את ג'וליה קמרון בכבודה ובעצמה בפודקאסט שלו "Good Life Project". קמרון תיארה את הילדות שלה, וזה הרחיב את לבי והביא דמעות לעיניי. היא סיפרה בקצרה על הוריה, ששניהם היו כותבים/סופרים, ושהיו להם 7 ילדים. אמא שלה נהגה להוציא מגוון רחב של ציוד אומנות כאשר הם חזרו הביתה מבית-הספר, והיא פרסה אותם על השולחן כדי לאפשר לילדיה להיות יצירתיים. תלו את יצירות האומנות ה"טובות ביותר" לאחר מכן ברחבי הבית. ג'וליה גם סיפרה שאמא שלה היתה אופה מוכשרת, וכך הפכה את ביתם ליעד אטרקטיבי עבור ילדים אחרים, הרבה מאוד חברים שבאו בשביל האומנות והתמריץ שנלווה לכך – העוגיות של אמא שלה. איזה חלום. האהבה שלה לכתיבה התחילה לפרוח בכיתה ו', כשהיא רצתה להרשים ילד מסוים, והיא החלה לכתוב סיפורים קצרים ולשלוח לו אותם. ג'וליה גדלה והיתה ברת-מזל מאוד שהיא הצליחה למצוא אנשים שהאמינו בה לאורך הדרך. מורה בבית-ספרה עודדה אותה להמשיך לכתוב והיא נתנה לה מקום לפרסם את כתיבתה בעיתון של התיכון שלה. שני מורים שלה בקולג' עודדו אותה לכתוב – שירה ועוד – ונתנו לה רעיונות על מה לכתוב. לאחר שסיימה את לימודיה, היא עבדה כעוזרת לכותבים ה"אמיתיים" בעיתון וושינגטון פוסט, תפקיד שהיה מתסכל עבורה. היא סיפרה סיפור לפיו אחד המנהלים ראה אותה ערב אחד מקלידה קטע בשביל העיתון והוא שאל אותה מדוע היא נראית כל-כך מסכנה וסובלת. היא אמרה שהיא בדיוק סיימה להקליד קטע לעיתון של מחר ושהוא ממש גרוע. הוא שאל אותה אם היא חושבת שהיא תוכל לכתוב משהו יותר מוצלח. בזמן שהוא יצא לארוחת ערב, היא ישבה וכתבה, וכשהוא חזר וקרא את הקטע שלה היא גם הפכה לאחד הכותבים, למרות שבתקופה הזו אילו היו בעיקר הגברים אשר יכלו לקבל את התפקיד הנכסף של כתב בעיתון.

תמיד מדהים אותי לראות אנשים שיש להם יציתיות כזו מצד אחד, ואז גם את הבטחון-עצמי ואת הנחישות להוציא אותה אל הפועל מצד שני. אמנם הוציאו לה את הרוח מהמפרשים, בעיקר בקולג', כשאמרו לה שנשים צריכות להיות בבית, כרעיות וכאמהות, ושהכתיבה מיועדת לגברים. אך זה לא עצר אותה לשנייה. אני תוהה כמה מתוך זה – גם היצירתיות וגם הביטחון-העצמי – זה משהו שנולדים איתו, או שמא זה משהו שמתפתח עם הזמן, משהו שהולך ונבנה בעזרתם של מנטורים ושל משוב מחזק ומעודד. אני מניחה שזה שילוב של השניים, וגם כל מה שביניהם. הורים יצירתיים, שאף פעם לא הכריחו את ילדיהם למצוא עיסוק "ראוי" או "הגיוני", מקומות והזדמנויות ליצור עם ציוד אומנות בבית אשר פותח עולם חדש עבור ילדים החל מגיל צעיר, ואז מנטורים במהלך הדרך, דמויות משמעותיות וחזקות לאורך חייה שעודדו אותה ונתנו לה משוב חיובי לכתוב שוב ושוב ולהאמין בעצמה.

לפני מספר חודשים, שמעתי פודקאסט אחר בה סקרו את הספר "דרך האומן". הסקירה הזו התמקדה יותר בפן הפרקטי של הספר ולא נכנסה לרקע של ג'וליה קמרון הסופרת. אחרי ששמעתי את הסקירה הזאת, הלכתי לספרייה כדי להוציא את הספר ולשוב לקרוא אותו. בספר קמרון מתארת מספר פרקטיקות אשר תומכות באומן ומעודדות יצירתיות. לאחד מהם היא קוראת "דפי בוקר" וזה הפך להיות פופלרי מאוד ומוזכר לעיתים קרובות. אני בעצמי התחלתי פרקטיקה דומה כתוצאה מההאזנה לפודקאסט. קמרון מציעה לכתוב 3 דפים, כאשר קמים בבוקר, בניסיון לעשות זאת כדבר הראשון בבוקר וכך למעשה לשפוך את המחשבות שיש לנו בראש אל הדפים וכך לפנות את המוח לעבודה היצירתית ממש אשר תבוא בהמשך. יום לאחר מכן, פתחתי מחברת יפה וחדשה, והתחלתי את הפרקטיקה שלי ל"דפי בוקר". לצערי, בשל מגבלות החיים, אשר כוללים בעיקר הגעה לעבודה בזמן בבוקר, אין לי את האפשרות לכתוב דבר ראשון על הבוקר, אך לא נתתי לזה למנוע בעדי את ביצוע הפרקטיקה הזו. אני מנסה לכתוב במחברת שלי כמעט כל יום, ואני לא בטוחה שאני מצליחה להשיג את האפקט המדויק אותו מתארת קמרון, אך אני כן מקבלת משהו מהדבר הזה. הכתיבה הזו היא מעין מוצא עבורי, ואני מוצאת שהרבה פעמים זה עוזר לי לנקות את הראש ולהבין דברים מסוימים שלא היו נהירים לי קודם.

לקראת סוף הריאיון, גו'נתן פילדס שאל את ג'וליה קמרון כיצד אדם יכול לפתח את התיקוף הפנימי הזה – לדעת שיש לך משהו ייחודי ובעל ערך. ג'וליה טוענת שהעבודה בשיטה של "דרך האומן" נותנת לאומן את הכלים כדי להשיג הערכה עצמית. כאשר אנו משיגים הערכה עצמית אנחנו משיגים אמונה עצמית, וכאשר אנו משיגים אמונה עצמית אנו משיגים הצלחה.