תקופות מעבר יכולות להיות מאתגרות מאוד. הן שואבות את כל האנרגיות ומותירות אותך חשופה ויבשה עד לשד עצמותייך. הן מבלבלות, משנות את שגרות היום-יום ומאלצות אותך להיות במצב תמידי של קבלת החלטות, על כל דבר, בגלל שהכל אכן השתנה.

שינוי של מקום עבודה הוא אחד מתקופות המעבר האלה. אני עברתי תקופה כזו רק לאחרונה, כאשר עזבתי חברה בה עבדתי מעל עשור. הייתי מחוברת, לאנשים איתם עבדתי יותר מכל דבר אחר, ולחתוך את הקשרים האלה היה עבורי הדבר הקשה ביותר. אך יחד עם זאת, גם כל השאר השתנה. קצב העבודה שלי, שעות העבודה אשר השפיעו על שעת הקימה שלי בבוקר והזמן בו חזרתי הביתה כל יום, המשימות היומיומיות שלי, צורות עבודה שונות, שלא לדבר בכלל על מפגש עם אנשים חדשים והמאמץ הכרוך בבניית קשרים חדשים. הרשימה מתארכת עוד ועוד. ולמרות שההחלטה לעשות את השינוי הזה היתה לגמרי שלי, סבלתי במהלך תקופה זו. תוך כדי ניסיתי להילחם בתחושות האלה. אמרתי לעצמי שאני צריכה לתת לעצמי זמן, בניסיון לשכנע את עצמי שכל זה הוא טבעי, והגיוני. אבל עמוק בפנים אני לא חושבת שהאמנתי לקול הזה ולשיטת החשיבה הזו.

במבט של מספר חודשים קדימה, אני יכולה לומר שלמדתי כמה דברים מהחווייה הזאת. קודם כל, אנחנו תמיד צריכים לזכור שעבודה זו עבודה ושינויים עלולים להתרחש בכל רגע, הלוך ושוב. דבר שני, זה באמת לוקח זמן. הגוף צריך ללמוד ריקוד חדש, קצב חדש. וגם אם השינוי הוא חיובי (שזה בדרך-כלל המצב) לוקח זמן להתרגל אליו, לא משנה מה. ואנחנו צריכים לתת לעצמנו את החסד הזה. אנחנו צריכים לזכור ולהגיד לעצמנו שוב ושוב שמעברים הם אכן מאתגרים, שזה צפוי ושזה בסדר. דברו על זה עם אנשים שקרובים אליכם, אווררו את התחושות האלה, אך באותה נשימה לא יותר מדי.

אני מאמינה שמעברים כאלה יכולים להתרחש בצורות שונות בחיים שלנו – למשל כאשר מתחתנים או אפילו יותר דרמטי כאשר יולדים ילד. מעבר מגורים למקום חדש לגמרי, שינוי של נתיבי קריירה, גירושין ויציאה לגמלאות/פרישה.

כלי נוסף שיכול להיות מועיל הוא לנסות לאמן את "שרירי השינוי" שלנו, לנסות להזיז את הגבינה שלנו מדי פעם, לנסות לצאת מהקונכייה ומאיזור הנוחות, לנסות חווייה חדשה, לאתגר את עצמנו עם משהו שמפחיד אותנו קצת. כל זה יתרום לכך שהמעבר הבא בחיים שלנו יהיה קצת יותר קל.

צעדו בביטחון וקחו את הזמן עם כל זה. בהצלחה!