אני דוגמא טובה לכך שחתירה לשלמות יכולה להיות משתקת. אכן כן. הבלוג הזה מתאר בצורה טובה את הנקודה הזו. אני חושבת על זה כבר כל-כך הרבה זמן, מדמיינת איך הכל יתחבר, חושבת על נושאים עליהם אכתוב, התמונות  שאעלה לאתר וכל ההוד וההדר הזה. ובכל זאת: איך אקרא לאתר? מה יהיה השם המושלם? איך אנשים יגיבו לזה ומה יחשבו? האם זה יעניין מישהו בכלל? והאם באמת יש לי את האומץ שברנה בראון (Brene Brown) מדברת עליו להיות פגיעה ולשתף באופן כנה? זה סותר במידה רבה הרבה ממי שהייתי בעבר… ומה יהיה האמצעי הכי נוח להעביר את המסרים? מהם הכלים הכי אפקטיביים? הייתי שרויה באשלייה שאם אמשיך לחשוב על כל זה איכשהו אצליח לפתור חלק מהדילמות האלה. אבל, די! אני קוראת את עצמי לפעולה. פשוט ככה. אני אוזרת אומץ, לא ברור לי מאיפה ושמה את השאיפה לשלמות בצד.

אז הנה יצאנו לדרך. זה הבלוג שלנו. משפחת צ'ופרה אונליין The Chopra’s Online. והוא כולל את חברי המשפחה היקרה שלנו – בעיקר רם ואני, יעל. יש לי תקווה שיום יבוא ואולי גם הילדים יצטרפו אלינו לחגיגה, אם הם יבחרו בכך, אבל אני ממש לא אדחוף אותם לכך.

אולי זה יישמע לחלקכם קצת מבולגן – בלוג משפחתי? על מה? חיי משפחה, הורות? גם כאן החלטתי לוותר על השאיפה לשלמות עליה דיברתי קודם. מאז שהייתי ילדה קטנה היו לי תחומי עניין רבים, לא יכולתי לבחור רק תחום אחד בו אשקיע את כולי. אהבתי לקרוא, לצייר ותחומים נוספים של אומנות. אהבתי לבלות עם חברים ומאוחר יותר תנועת הנוער מילאה חלק גדול מחיי. אהבתי ללמוד דברים חדשים (מצטערת, אבל אני עכשיו יכולה להודות שהייתי אחד מהילדים האלה שאהבו את ביה"ס וחלק גדול מהשיעורים שלמדתי), אהבתי לנגן בפסנתר ולשיר במקהלה וגם סוגים שונים של ספורט כמו שחייה, טניס, כדורעף וכדורסל. ולא רציתי להצטמצם רק לדבר אחד. אין ספק, היה לכך מחיר: לא הפכתי להיות אלופה או "כשרון" בתחום כזה או אחר. בתיכון הייתי צריכה לבחור מגמה אחת, ובחרתי פיזיקה (נושא לבלוג אחר לחלוטין…) אבל נהניתי מספרות הרבה יותר והצטיינתי בבגרות בספרות.

יהיו כאלה שיסתכלו על בחירה כזאת באופן שלילי – לא להיות לא כאן ולא שם, לא להצטיין בתחום אחד בלבד. אבל אני בחרתי להסתכל על הצד החיובי של זה ולקבל את זה – בכלל בחיי ועכשיו גם בבלוג שלנו. אני יודעת שזה נוגד הרבה מהעצות של בלוגרים מקצוענים, אשר מלמדים בלוגרים מתחילים לבחור נישה ספציפית, להפוך להיות מומחה בתחום שלך וכך להגדיל את קהל היעד שמגיע לבלוג שלך. אבל אני החלטתי להמשיך עם הגישה הכוללנית שלי, או לפחות להתחיל איתה, ופשוט לראות לאן כל זה ייקח אותנו. חלק מהאומץ שיש לי לעשות כך מגיע מהרעיון להיות "רב-אשכולות" multi-hyphenate או כמו שאמה גאנון (Emma Gannon) מתארת שיש הרבה אצבעות בתוך עוגות פאי שונות…

אז למה תוכלו לצפות כאן?

אנחנו נכתוב ונשתף דברים אשר קרובים לליבנו. אני אשתף אתכם בהרצאות מעניינות, פודקאסטים ורעיונות שאני שומעת עם הטוויסט האישי שלי עליהם, אכתוב פוסטים על ספרים שקראתי לאחרונה ואני גם אכתוב על תובנות מעולם העבודה והעניין ההולך והגובר שלי בעתיד עולם העבודה. לרם יש כל-כך הרבה חוכמה בנושא של הורות – הורות רגועה, תומכת ומאפשרת. הוא ישתף במתכונים אהובים של ארוחות טעימות ובעיקר המאפים המשובחים שהוא מכין לנו בהמון אהבה. נשתף אתכם בטיולים המשפחתיים שלנו וגם ניתן המלצות. החלטנו להתחיל את המסע הזה בלי שביל סלול וברור לפנינו, ובלי לדעת לאן נגיע בסופו של עניין. אנו מקווים שתצטרפו אלינו ותמצאו עניין בכל זה ונשמח מאוד לקבל מכם משוב בכל שלב בדרך!

מתחילים!

הצ'ופראים.