קיים שיח נרחב בנושא החיפוש אחר האושר- כיצד אנו יכולים ליצור אושר, כיצד אנו יכולים להגביר את האושר שלנו, כיצד אנו יכולים להכניס יותר אושר אל תוך חיינו. שפע של חומרים נכתב בנושא הזה.

רעיון אחד עליו שמעתי לאחרונה מכמה כיוונים שונים קשור ל"הנאה מהרגע" (Savoring). בדיוק כפי שאנו צריכים להנות מכוס קפה משובח ולצידו עוגייה טעימה, אנו צריכים להנות מהרגע ולמצות כל מיני דברים בחיינו. להקת Counting Crows תיארו זאת באופן מדויק במילות השיר: "אני לא זוכר את כל הפעמים בהם אמרתי לעצמי להיאחז ברגעים האלה בעודם חולפים" (בתרגום חופשי שלי מאנגלית).

מחקרים אכן מראים שזה נכון. למצות, להאט, על מנת להנות מרגע ספציפי או מחווייה ספציפית אכן מגביר אושר. כאשר אנו נהנים ממשהו ואז קוראים לו בשם עבור עצמנו, זה מטביע חותם בתוך המוח והלב שלנו. תקראו לזה מעין איסוף של רגעים או חלקים שמחים. הרבה פעמים זה באמת הדברים הקטנים, כמו שאומרים בקלישאה, להנות מהדברים הקטנים בחיים. נוף עוצר נשימה, בוקר נקי ורענן, הילד שלך שנרדם עם חיוך על פניו, לזהות את אהובך פתאום בתוך קהל גדול של אנשים (אפילו שידעת שהוא בא לפגוש אותך), לראות את הילד שלך מצייר או מנגן בפסנתר, ילד וילדה מחזיקים ידיים בחוץ ברחוב. הרשימה ארוכה ורגעים אלה נמצאים סביבנו רוב הזמן. אין ספק שהם ישתנו מאדם לאדם, ממדינה ומדינה, ומתרבות לתרבות. יופי הינו דבר סובייקטיבי, זה ברור. אך הרגעים האלה קיימים. השאלה הגדולה היא האם אנחנו עוצרים כדי להכיר בהם ולתת להם שם.

אוסטין קליאון (Austin Kleon) מכנה זאת לשים לב כאשר אתה שמח. הוא מציע לשתף גם את הילדים שלכם בפרקטיקה הזו. ואני מוסיפה שכאשר אתם שמים לב שאתם שמחים אתם יכולים לעשות לעצמכם תזכורת מנטלית, ולנסות להביא עוד מהדבר המהנה הזה לתוך החיים שלכם, מתוך כוונה. בזמן האחרון הייתי במצב רוח הרגיל שלי – פרודוקטיבית ויעילה. אם פתאום יש רגע פנוי בשעות אחר-הצהריים או הערב המוח שלי מיד שואל – נו, אז מה נמצא ברשימת המשימות? האם יש כביסה נוספת בסל הכביסה? האם עליי לסדר ולנקות מגירה או ארון כלשהו בבית? האם כדאי ללמוד משהו חדש או לנסות למצוא משהו פרודוקטיבי נוסף להשלים? אתמול בערב החלטתי לנוח קצת מהלך הרוח הזה ובחרתי לצפות בסרט לבד לגמרי, סתם בשביל הכיף. רם יצא לשחק כדורסל, הילדים היו כבר בדרך למיטות שלהם, ואני כבר הייתי אחרי התעמלות ומקלחת. אז ישבתי לי וראיתי סרט וכל-כך נהניתי מזה, זה גרם לי לחייך ולצחוק. התחושה הפנימית הטובה הזו ליוותה אותי גם בבוקר למחרת. כשרם חזר הביתה שיתפתי אותו בתובנה הזאת, וכך קראתי לדבר בשם, ואני בטוחה שעכשיו מדי פעם אחזור על החוויה הזו. כן, אני מודעת לכך שזוהי דוגמא משעממת, רגילה ויומיומית לחלוטין, ולא ממש מרגשת, אך זוהי בדיוק הנקודה שלי…

הקונספט של להעביר את זה הלאה גם מאוד חשובה כאן. אם אנחנו יושבים בארוחת הערב המשפחתית שלנו בסופו של יום וצוחקים על משהו ביחד, אפילו רק האמירה – "וואו, אנחנו כל-כך נהנים כאן יחד" – תשאיר את החותם בראש של בני המשפחה וכך גם נגביר את האושר לכל הסובבים אותנו – גם לבן-זוג וגם לילדים.

כל זה גם מתחבר מאוד לפרקטיקה שרווחת היום של להביע במילים את ההודיה שלנו (expressing gratitude). מנהג יומי של רישום מספר דברים שאנו מודים עליהם ביום שלנו ובחיים שלנו גורם לנו לחשוב על ההיבטים החיוביים בחיים שלנו שוב, בכך שזה מביא אותם לתשומת הלב ולפוקוס שלנו, וזה מחזק את התחושות והרגשות האלה באופן יותר משמעותי.

מה דעתכם? האם אתם מסכימים? האם גם אתם רואים את הדברים האלה בחיים היומיומיים שלכם? אני סקרנית לשמוע מה אתם חושבים על זה. ובינתיים, אנא מיצאו דבר אחד להנות ממנו ולמצות וקיראו לו בשם!