כל-כך הרבה נאמר ונכתב על מלחמת העולם השנייה, אך זה ממשיך להדהים אותי שתמיד יש עוד סיפור לספר, עוד פרספקטיבה לשתף.

גרנזי הינו ספר מקסים. הוא לוקח את הקורא לסיפור צדדי של המלחמה, למקום ביניים וכמעט נשכח: איי התעלה האנגליים, בין אנגליה וצרפת, וספציפית לאי בשם גרנזי. לא פה ולא שם, אך האי נכבש ע"י הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה.

זהו ספר המורכב ממכתבים. האופן שבו הסיפור מתגלגל ומתואר לקורא, באמצעות מכתבים, קרוב מאוד ללבי. הספר מהלל את המנהג הישן-נושן והאבוד של כתיבת מכתבים, המכיל בתוכו עולם ומלואו. אני בעצמי נהגתי לכתוב ולקבל מכתבים פיזיים אמיתיים (snail-mail) כילדה צעירה (וואו! אין ספק שזה גורם לי להישמע ממש ענתיקה) אבל באמת אהבתי את זה בכל לבי.

*****

בשעת מעשה לא נראה לי שחשבתי על זה יותר מדי. פשוט כתבתי. המון. להרבה אנשים. וזה היה לי טבעי ונכון. עכשיו, בראייה לאחור, אני יודעת להגיד שזה היה מיוחד וכנראה יוצא דופן ואולי שם נולדה האהבה שלי לכתיבה.

הכל התחיל מהמעברים, מעברים משמעותיים ודרמטיים של משפחתינו – קודם בין יבשות ואחרי זה בין ערים שונות. היה תמיד למי להתגעגע והיה תמיד רצון וצורך לשמור על קשר. אז היתה יצירתיות גדולה בכתיבת מכתבים. רגע, עצרו הכל – אני לא עד כדי כך זקנה! היו כמובן טלפונים ניידים ואפילו היה אי-מייל (אם כי לא תמיד נגיש לכולם) אבל המייל היה רק בחיתוליו.אין כמו המכתב הכתוב, על נייר פיזי, בכתב ידך האישי כדי להעביר רעיונות, תחושות, רגשות ומחשבות. דוא"ל לא משתווה לזה ובוודאי שלא הודעת טקסט או לא עלינו וואטסאפ.

מכתבים. עולם ומלואו. החל מבחירה של נייר המכתבים המתאים, דרך כלי הכתיבה והצורךבמוזה לשבת ולכתוב. אני שכללתי את המלאכה והייתי מוסיפה איורים, ציורים, בוחרת מדבקות מיוחדות, גזירי עיתון ועוד. עולם ומלואו.

קשה להאמין, אבל יש לי במחסן ארגז, לא קטן, עם מכתבים אמיתיים, פיזיים שאני קיבלתי במענה למכתבים שלי. לצערי, אלה מן הסתם לא המכתבים שאני כתבתי, אותם אין לי אבל יש שם מכתבים רבים מאנשים רבים איתם התכתבתי לאורך השנים. זה מרתק. אני זוכרת שהבנות ראו את הארגז הזה והן פשוט נדהמו. בימינו אכן קשה לדמיין את עצם מלאכת הכתיבה של מכתב snail mail….

*****

המכתבים בספר מבטאים את האומנות הנשכחת הזו של כתיבת מכתבים. ג'ולייט היא סופרת צעירה, המנסה במידה רבה לחבר את חלקי חייה לאחר המלחמה, כמו תושבים רבים אחרים בלונדון. היתה לה הצלחה כסופרת, אך כעת נראה שהיא מחפשת את הפרק הבא – בכתיבה שלה אך יותר מכך בחייה. מכתב לא צפוי שהיא מקבלת מאדם זר משנה את נתיב חייה ופותח בפניה את סיפורה של אי מיוחד בשם גרנזי, אשר עברה קשיים רבים במהלך המלחמה. בזכות תכתובת זו היא גם מכירה קבוצה של אנשים ייחודיים ויוצאי-דופן, בעלי לב רחב מאוד. האהבה המשותפת שלהם למילה הכתובה מאחדת אותם באופן כנה ומסביר פנים. לעיתים אדם יכול להעביר מסרים באמצעות מכתבים באופן מוצלח יותר מאשר באמצעות אפיקי תקשורת אחרים, והקורא זוכה להתבוננות לתוך הלב והנפש של כותבי מכתבים אלה. הספר כתוב בצורה מקסימה, מומלץ בחום!

ציטוט אהוב מתוך הספר:

אני תוהה כיצד הספר הגיע לגרנזי? אולי יש איזה אינסטינקט ביות סודי בספרים אשר מוביל אותם לקוראים המושלמים שלהם. איזה יופי אם זה היה נכון. (עמוד 9).