הוריו של גבריאל נפרדו לאחרונה. לאמו נמאס מאביו, מוזיקאי שידע בעבר תקופה קצרה של הצלחה, והמשיך לחיות על האדים האלה משכבר הימים, והיא שמחה לגרש אותו מביתם. כל הדרמה הזו מבלבלת עבור גבריאל ובמקום להתמקד באומנות שלו וביצירה של הסרט שלו, הוא מוצא את עצמו מבזבז זמן יקר בניסיון לטפל באביו המדוכא ובדאגה לאמו שעצמאותה החדשה לא תוביל אותה בדרכים מסוכנות. גבריאל הוא נער מתבגר, והוא מנסה לגדול בעיר הגדולה של לונדון. הוריו מגוננים עליו יותר מדי ועדיין מתייחסים אליו כאל ילד קטן, למרות שהוא כבר בן חמש-עשרה. מסתבר שלגבריאל יש כישרון אמיתי. למרות שאמו כל הזמן אומרת לו שלא ילך בדרכו של אביו, ושקריירה בתחום של האומנות עלולה להיות בעייתית מבחינת העתיד שלו, בתוך המשפחה מכבדים את האומנות של גבריאל, והוא מסתובב ברחבי העיר עם כלי האומנות שלו באופן קבוע.

אביו של גבריאל, רקס, ניגן בעבר עם כוכב-הרוק משנות השבעים המצליח והמפורסם לסטר ג'ונס. למרות שקריירת הנגינה של רקס באור הזרקורים היתה יחסית קצרה, הוא עדיין זוכה לכבוד בחוגים מסויימים מעברו. גבריאל זוכה להזדמנות מיוחדת לבקר את לסטר בחדר המלון המאובטח שלו יחד עם אביו. באופן מפתיע, לסטר מתעניין בגבריאל ויש לשניים שיחה קצרה בנושא של אומנות.

הביקור הזה משמעותי מאוד עבור גבריאל ומשאיר עליו רושם עז. המחמאות שלסטר מרעיף על כישרונו של גבריאל מחזקים את הבטחון העצמי של גבריאל, ועוזרים לו להתמקד במסלול שהוא רוצה ללכת בו בחייו. לסטר נותן לגבריאל מתנה – ציור שהוא צייר. שני הוריו של גבריאל רוצים את הציור הזה – אביו בתקווה שהוא יוכל למכור את הציור ולקבל עבורו כסף שהוא זקוק לו נואשות כדי להחזיר חלק מחובותיו המצטברים, ואמו רוצה לשמור את הציור לעתיד. גבריאל, בהשראה של שיחתו עם לסטר, מחליט לתת להוריו את מה שהם מבקשים אך גם לשמור את המקור לעצמו, מתוך כבוד ללסטר, שנתן את הציור לגבריאל ורק לגבריאל…תוך שימוש בכישרונו הייחודי, גבריאל מעתיק את הציור, פעמיים, ובכך מצליח להוציא לפועל את התוכנית שלו.

אולם, פעולה זו שנראתה בתחילה תמימה למדי לגבריאל מתחילה להסתבך, וגבריאל נאלץ להיכנס אל תוך עולם המבוגרים שוב על מנת לתקן את הבלאגן שההעתקה הזו יצרה.

השיחה שמופיעה בספר על העתקה של אומנות מעניינת מאוד, זה נושא שחוזר על עצמו במהלך הספר כולו. רק בשבוע שעבר פירסמתי פוסט בבלוג על העתקה של אומנות (ראו קישור כאן) ושיחה זו מתחברת בצורה מושלמת.

"'העניין הוא,' אמר גבריאל, תוך כדי שהוא מסמיק, 'עסקתי בהעתקה של אומנים אחרים. אני לא יודע למה…זה מביא לי השראה, אני חושב. האם זה לא בסדר?'

'מה שחשוב זה מה שאתה עושה עם הפריטים הגנובים. אם אתה לוקח משהו ומשתמש בו, אז יש לו ערך. אם אתה רק מעתיק את זה וזה נשאר אותו הדבר, אז לא עשית כלום'". (עמוד 50).

נקודה נוספת אשר קשורה ליצירתיות גם עולה בשיחה בין גבריאל ללסטר – יש לטפח את האומנות, לא משנה כמה כישרון יש למישהו.

"'כישרון יכול להיות מתנה אך עדיין יש לטפח אותו. הדמיון הוא כמו אש או כמו תנור, יש להזין את האש, להאכיל אותו ולטפל בו. דבר אחד מבעיר את האחר. תמשיך בזה'". (עמוד 50)

זהו מסר חשוב עבור כל אדם אשר רוצה לעשות עבודה יצירתית, מכל סוג שהוא, להשתפר בו וליצור אומנות שיש לה ערך. עלינו להמשיך לעבוד על האומנות שלנו – באופו קבוע ועקבי.

כתיבתו של חניף קוריישי היא תענוג אמיתי. הקורא מתחבר לגבריאל, נער מוכשר וגם חכם למרות גילו הצעיר. גבריאל מצליח לתמרן את המבוגרים סביבו, ולא רק את הוריו, אך הוא עושה זאת באופן חיובי. הרגשתי שזה סיפור עדין, אך במידה רבה נוגע ללב. אין כאן מחוות גדולות, אך יתכן שהיופי של הספר נמצא בדיוק בנקודה זו.