אתמול בערב השתתפתי בסדנת אומנות חד-פעמית. הסדנה היתה בנושא של “Dot Art” – אומנות בנקודות. בתחילה לימדו אותנו את השיטה, שהיא מגניבה למדי ואז היה לנו זמן לנסות אותה, קודם על גבי נייר בריסטול. אחרי כחצי שעה של ניסיון ראשוני בתחום האומנות הזה, כל אחד מאיתנו קיבל קנווס צבוע שחור שהיווה את הרקע האידיאלי ליצירת האומנות שלנו. היינו חופשיים לשחק עם זה, אם כי המנחה אכן המליצה על להתחיל עם צורה של מנדלה. והחלטתי לזרום איתה.

כמעין השראה, המנחה הניחה לפנינו הרבה מאוד יצירות שהיא יצרה בשימוש ב- Dot Art. בשלב מסוים, לפני שהתחלנו לעבוד על הקנווסים שלנו, בחנו יותר מקרוב את יצירות האומנות המקסימות האלה. היו שניים שתפסו את עיניי במיוחד, והמנחה שמה לב לכך. כשהתלבטתי איך להתחיל את העבודה שלי, המנחה הניחה בעדינות את אחת העבודות שלה לידי. הרמתי את עיניי אליה במבט שואל והיא אמרה שזה בסדר לנסות להעתיק, ושבכל מקרה זה אף פעם לא יוצא אותו הדבר.

דיברנו על הקונספט הזה בקצרה, בקבוצה קטנה שלנו בסדנה, ונזכרתי במשהו שקראתי מאת אוסטין קליאון (Austin Kleon) לגבי העתקה של אומנות. בזמנו קראתי פוסט בבלוג שלו שהוא כתב על הנושא, אך מסתבר שיש לו ספר שלם שהוא כתב שנקרא "גנוב כמו אומן" (Steal Like an Artist). קליאון כותב על האופן שבו ילדים לומדים כל דבר באמצעות העתקה וחיקוי, מגיל צעיר מאוד. הוא מביא את הדוגמא של באך הצעיר, שהעתיק עמודים של תווי מוסיקה, וזה הינחה אותו אל עבר כתיבת מוסיקה מקורית משלו. ישנו לחץ קיצוני תמידי להיות "מקוריים" כל הזמן, אך אולי אנחנו מנסים בכוח לעשות משהו שהוא כנגד הטבע האנושי? העתקה יכולה להיות כלי יעיל מאוד כדי ללמוד ולשפר את היכולות שלנו לאורך זמן. כאשר לסופר יש מחסום כתיבה, כלי נפוץ שמציעים הרבה פעמים זה למצוא פיסקה או אפילו כמה פיסקאות מעבודה אותה אתה מעריך ואוהב ופשוט להעתיק אותה, מילה במילה. יש משהו בפעולה הזאת שלעיתים עוזרת לנו לצאת מהתקיעות ומתוך המוח שלנו, אולי מתוך המסע שלנו אל עבר המקוריות.

המנחה מסדנת האומנות אתמול בערב ביקשה שאשלח לה את הקישור לפוסט של אוסטין קליאון. ואני שמחה שעשיתי זאת. זה עודד אותי לחפש את הפוסט הזה שוב, לקרוא אותו עוד פעם ועכשיו זה ממש טרי בתוך מוחי. אני מודה שלא חשבתי על הנושא הזה לעומק בעבר. כן, מסתכלים על העתקה כאל משהו שלילי. לחפש השראה נחשב כמעשה שהוא בסדר ומובן, אך עלינו לעצור שם, בהסתכלות, ואז ללכת וליצור משהו מקורי. עכשיו האצבעות שלי מדגדגות להוציא את כלי האומנות שלי ואת הצבעים ולנסות להעתיק עבודת אומנות מדהימה. כפי שהמנחה מאתמול אמרה – זה אף-פעם לא ייצא אותו הדבר בכל מקרה…

מה דעתכם? מה החמשבות שלכם על העתקה וחיקוי? אם אכן אנסה זאת, ואם אצליח ליצור משהו שיש לו משמעות, אני בטוחה שלפחות אתן קרדיט לאומן המקורי (כמו "צוייר בהשראה של עבודת אומנות זו וזו של אומן זה וזה, וכיו"ב"). ואני מודה שעכשיו אני סקרנית ללכת לחפש עוד על הנושא הזה במקומות אחרים.