"לגרטשן רובין היתה התגלות באחר-צהריים גשום אחד במקום מאוד לא צפוי: באוטובוס עירוני. "הימים ארוכים, אך השנים קצרות", היא הבינה. "הזמן עובר, ואני לא מתמקדת מספיק בדברים שבאמת משמעותיים." ברגע הזה, היא החליטה להקדיש שנה לפרויקט האושר שלה."

(מתוך הכריכה של הספר, בתרגום חופשי שלי)

גרטשן רובין, בספרה "פרויקט האושר" מעלה הרבה תובנות ואסטרטגיות מועילות בנושא של אושר. מצאתי את עצמי קוראת את הספר באיטיות רבה, ולמרות שאני לא נוטה לקרוא ספרים שוב, אני כן מאמינה שאחזור לספר הזה.

הספר מחולק לחודשים, כאשר בכל חודש רובין מתמקדת בנושא אחר, כמו לדוגמא: חיוניות, נישואין, עבודה, הורות, פנאי, חברות, כסף ועוד. היא עשתה מחקר נרחב, והיא מתארת את המחקר הזה בספר באופן ברור וקל להבנה. קראתי את הספר "פרויקט האושר" בין ספרים אחרים של סיפורת. בכל פעם שחזרתי לספר קראתי קונספט מעניין שלעיתים קרובות נשאר לי בראש לזמן מה. רובין גם נותנת כלים לקוראים על מנת שהם יוכלו ליצור את פרויקט האושר האישי שלהם והיא גם מפנה למידע נוסף באתר האינטרנט שלה.

אהבתי במיוחד את החודש של מאי: "תהיו רציניים לגבי משחק" – פנאי, ואת החודש של יוני: "עשו זמן בשביל חברים" – חברות.

בפרק של חודש מאי, בקטע שמכונה "כיף", משהו התחבר, כנראה למקום עמוק בתוכי. רובין מדברת על הצורך לשלב יותר כיף לתוך החיים שלה. היא עושה הבחנה שמאוד אהבתי בין דברים שנחשבים כיף עבור אנשים רבים ודברים שהם למעשה כיף עבורה, באופן אישי. אני חושבת שרבים מאיתנו רוצים להאמין שלצאת למסיבה רועשת מאוחר בלילה ולשתות, או לעשות טיול פאבים למקומות שיש בהם מוזיקה מעולה ובירה באיכות גבוהה, או צלילה, או גלישת רוח או דברים רבים נוספים שנחשבים יוקרתיים וייחודיים אכן יהיו מהנים וזה משהו שאנחנו צריכים יותר ממנו בחיים שלנו. אך אם נעצור לרגע ונתרכז במקום של שקט ומתוך כנות אישית, לא בהכרח שכל הדברים האלה שנחשבים כייפים ומהנים יהיו כך עבורנו. יתכן שלא ניחשב יוקרתיים או ראויים לסלפי, אך התכרבלות על הספה עם ספר מעולה, האדם האהוב עלייך יושב לידך, מול אח בוער בחורף קר, ולפניכם קפה חם ועוגיות תוצרת בית, אולי יהיה הדבר אשר יביא לכם הכי הרבה אושר בסופו של יום ארוך. ויתכן כמובן שזה יהיה משהו אחר לגמרי, כמו שוטטות ברחובות ובסמטאות של עיר חדשה, ביקור בחנויות ספרים, תערוכה מעניינת במוזיאון אומנות, ציור, כתיבה, טיול בטבע בחוץ. הנקודה היא ש"כיף" הוא כנראה שונה עבור כל אדם. ועוד דבר שאני מאמינה, ושלא מוזכר בספר – יתכן שיש לנו הגדרה שונה לכיף בעונות שונות בחיים שלנו. היתה תקופה בה נהניתי מבילוי בקבוצות גדולות ורועשות ואהבתי להיות מרכז העניינים. כיום אני פחות נמשכת לסצינה הזאת כמו בעבר. בעבר, פחות נהניתי מבילוי בחוץ בטבע, אך אחד הימים הכי טובים שהיו לנו החודש עם כל המשפחה היה כאשר יצאנו לטיול קצר לראות נחל זורם לאחר הגשמים ויכולתי פשוט להישאר שם שעות.

ולמרות זאת, לא משנה מהי ההגדרה שלכם לכיף, כל-כך חשוב לחפש את זה ולהבטיח שזה יהיה חלק מחיי היומיום שלנו. החיים השוטפים, העמוסים, לא משנה כמה מטורף זה יכול להיות ולא משנה מה מופיע ברשימת המשימות שלנו. זה צריך להיות מהדברים הקטנים ביותר לדברים הגדולים יותר. קראתי לאחרונה ציטוט שמאוד אהבתי:

"עשו כל יום שני דברים שאתם אוהבים, דבר אחד כל שבוע שהוא יקר לליבכם, ועוד דבר גדול יותר פעם בחודש שאף פעם לא תשכחו".

אני חושבת שזוהי תזכורת טובה ומדד טוב.

אם רק הייתי יכולה להתחייב לזה…לפחות אשתדל…