כאשר הבת הבכורה שלנו היתה צעירה היא היתה מבקשת לעיתים קרובות לנסוע לחו"ל. היא רצתה נסיעה משפחתית למדינה חדשה, היא רצתה הרפתקה. היא היתה עקבית בעניין הזה. היא חזרה וביקשה שוב ושוב ושוב. היינו בזמנו הורים צעירים, נאבקים לשרוד מחודש לחודש על תקציב מוגבל ולא מספיק שעות שינה. נהגנו לטפטף טיפות מים על החלום הזה שלה, מתוך ניסיון לכבות את הבעירה הזאת, אך בעדינות.

היינו אומרים לה שיש לה עוד המון זמן בעתיד הקרוב, הנראה לעין. הבטחנושכשהיא תגיע לגיל המופלג של 18, היא תוכל לחסוף כסף ולנסוע ברחבי העולם כמבוקשה. תודה לאל שלא הקשבנו לעצה הזאת שלנו מאותה התקופה.

לאחר מספר שנים, זה הפך להיות התוכנית המשפחתית שלנו. חסכנו כסף לקראת בת-המצווה שלה ופתאום זה הפך להיות אפשרות אמיתית. הטיול הראשון שלנו היה יותר ממושלם. זה היה החלום הראשון שלה לנסוע לחו"ל, אבל גם הרבה יותר מזה. זה הפך להיות משהו שקירב אותנו כמשפחה אפילו יותר מבעבר. אנחנו כבר די קרובים ומגובשים כיחידה משפחתית גרעינית, אך זו היתה אפילו חוויה חזקה יותר.

זה פתח לילדים את הראש ואת המחשבה, באופן ניכר לעין. יכולתי ממש לראות את הפליאה בעיניהם הקטנות. היו להם המון שאלות והם היו צמאים ללמוד ולהקשיב לתשובות שלנו, גם אם זה לקח עוד כמה דקות של "חפירה" כדי להסביר קונספט מורכב. זה פתח שיחות שלפעמים היממו אותנו כהורים, על תרבויות שונות, דתות ומנהגים. זה נתן להם פרספקטיבה רעננה וחדשה על אנשים, על החיים, על העולם. זה פתח מגוון רחב של אפשרויות ובסופו של יום, הם שמחו על המקום שלהם בעולם, על מה שיש להם ובסופו של דבר הם שמחו לחזור הביתה.

עם ההבנה החדשה הזו, גם מצידנו, חווינו את החוויות המיוחדות האלה כמשפחה, זה הפך להיות דבר חשוב בסדרי העדיפויות שלנו. בדרך-כלל יש צורך לבחור, ועבורנו זה היה יחסית פשוט. לא נעשה גינה בשלב הזה, נשקיע את המינימום ההכרחי בבית, נסתדר עם מה שיש ולא נרכוש רהיטים חדשים וכד', נגביל קניות מכל סוג שהוא, וניצור יעד משפחתי ברור של יצירה של חוויות וזכרונות משפחתיים בטיולים שלנו.

לונדון היתה היעד הראשון שלנו כמשפחה, וזה הפך להיות מקום מיוחד עבורנו. כבר הספקנו לחזור לשם מאז מספר פעמים…בנסיעה הראשונה שלנו הצלחנו לתאם את הטיול עם דודה ודוד יקרים לנו עד מאוד שהגיעו מארה"ב ובילינו יחד במשך שבוע שלם וזו היתה חוויה אדירה. זה הפך את החווייה לאפילו יותר קסומה. זה תמיד מאתגר כשיש משפחה שהיא קרובה מאוד לליבנו, אך נמצאת רחוק מאיתנו גיאוגרפית. הנסיעות האלה גם זימנו הזדמנויות נוספות למפגש משפחתי שכזה.

במקור דאגנו שנסיעה לחו"ל עם ילדים עלולה להיות מלחיצה וכרוכה בעבודה קשה במקום שיהיה זמן למנוחה, אך למדנו לבנות את הימים שלנו בדרכים שהיו טובות בשביל כולנו. תמיד זכרנו להביא איתנו אוכל כלשהו זמין, ודאגנו לקחת הפסקות, שבסופו של דבר עזרו לכולנו (ולא רק לילדים). אין ספק שלנסוע לחו"ל ללא ילדים זוהי גם חווייה מדהימה, ולנסיעות אלה יש את היתרונות הייחודיים שלהן, אבל אנחנו מקווים שעוד יהיה לנו זמן גם לזה, בעתיד.

אם אתם שוקלים לנסוע לחו"ל עם ילדיכם ואתם מודאגים או חוששים, הייתי ממליצה להתחיל לאט ובקטנה: למקום יחסית קרוב (לצמצם את שעות הנסיעה בפועל), ולתקופה קצרה של זמן. המלצה נוספת היא לתכנן את הימים בקצב איטי, עם רשימה קצרה של דברים ש"חייבים לראות". לפעמים הנמכת ציפיות היא דבר טוב. זיכרו שהילדים שלנו גדלים מהר (יותר מדי מהר!) ויש לנו רק הזדמנות יחסית קצרה לראות חלקים אחרים בעולם דרך העיניים הצעירות המיוחדות שלהם…

נסיעה טובה ובטוחה!

(נכתב בדירתינו השכורה בלונדון, "הבית שלנו רחוק מהבית " – Our home away from home, במהלך הנסיעה הרביעית שלנו ללונדון כמשפחה).